אתמול סיימתי אבחון עצמי של שבועיים עם חיישן CGM.
למה התחלתי בכלל?
כבר כמה שנים שאני עושה בדיקות דם בצום והסוכר שלי יחסית גבוה. מה זה יחסית גבוה?
106-108 בצום.
אז נכון, זו לא סכרת.
זה אפילו לא טרום סכרת בהגדרה (כי מדד ה- HbA1C שלי תקין), אבל אחרי שעברנו תהליך כל כך עמוק של שינוי – היה לי מוזר שעדיין הסוכר שלי גבוה בצום.
התחלנו לחקור וחשדנו בתופעה שנקראת תסמונת השחר (Dawn phenomenon). זו תופעה שבה רמות הסוכר בדם עולות מוקדם בבוקר, בדרך כלל בין 4 ל-8 בבוקר, למרות שלא אכלנו כלום. זה קורה בגלל שהגוף משחרר הורמונים כמו קורטיזול ואדרנלין כדי להתכונן ליום, והם מעלים את רמת הסוכר בדם כדי לספק אנרגיה להתעורר.
הצמדתי את החיישן ותוך יומיים כבר איששנו שזו הבעיה. בכל בוקר הגוף שלי מעלה את הסוכר לרמות גבוהות וזה ניכר בבדיקות הדם.
יכולתי לעצור שם ולומר: יאללה, זה מה יש. ככה הגוף שלי עובד. אבל אני מודעת לסיכונים שקיימים בתנודות קיצוניות ברמות הסוכר בדם ולכן התחלתי לעשות שינויים בהרכב ארוחת הערב שלי: העשרתי את הארוחות בחלבון ושומן ואת הפחמימות הקדמתי לשעות מוקדמות יותר. ומה קרה?
הסוכר בבוקר כבר נכנס לאיזורי הנורמה והקפיצה ברמות הסוכר (שתמיד מתרחשת, כי כך הגוף מאפשר לנו להתעורר ולקבל את מנות האנרגיה הדרושות לו כדי לתפקד במהלך היום) נראית כמו איזה באמפר קטן שהגוף מדלג עליו בלי בעיה.
שינוי קטן בשעות בהן אני צורכת את הפחמימות שלי עזרו לי לעשות טובה גדולה לבריאות שלי: בלילה הגוף שלי יכול להוציא אל הפועל פרוטוקולים שכל כך חשובים לבריאות הפיסית והנפשית שלי: לחדש תאים ולשקם רקמות שנפגעו במהלך היום, לחזק את מערכת החיסון שלי, לנקות פסולת מטבולית מהמוח שלי (תהליך סופר חשוב שעוזר אפילו להפחית סיכון למחלות ניווניות של המוח).
עלו לי עוד לא מעט תובנות בשבועיים האלו מהדאטה שהחיישן שלי אסף. אני אפרט פה בימים הקרובים כי זה באמת Mind blowing וממש מגניב שאפשר לראות את הדאטה שתומכת בדברים שקראנו ולמדנו עליהם 